מוזיאון קיבוץ מעלה החמישה - סיפורי ב(ג)דים -80 שנה

הפקה וצילום: ענת אורן אצרה וכתבה: נורית גנני דוגמנים: יובל טננהוז, ישראל קלר - סוויסה, מעיין אורן, עיצוב שיער: ציונה טגייה איפור: ישראל קלר - סוויסה

סיפורי ב(ג)דים

אוסף יד שלישית

מוזיאון קיבוץ מעלה החמישה 2018

בגדי אחרי הצהרים:

לחברות מכנסיים כחולים קצרים עם גומי, חולצה לבנה רקומה וחגורת גומי מהדקת מתניהן

לחברים מכנסי חאקי וחולצה לבנה רקומה בסגנון רוסי

לילדים מכנסיים עם גומי וכתפיות – להחיזק א המכנסיים שלא יפלו...

כל הריקמות עבודת יד של החברות

לעבודה לבשו החלוצים בגדי חאקי או בגדי עבודה כחולים

על הראש כובע טמבל או קסקט

לבחורות מטפחת

בכדי שהמכנסיים לא יפלו קשרו חבל...

אם חבר קיבוץ נכנס ביום עבודה רגיל עם בגדים של אחרי העבודה, לחדר האוכל בשעת ארוחת הבוקר...

כל עיניי החברים הופנו אליו בשאלה:

מדוע אינך בבגדי עבודה ?

האם אינך עובד היום?

האם אינך חש בטוב?

מיהר החבר לצאת בבושת פנים מחדר האוכל...

ל"זרוק" בגדים לכביסה, תפקיד הבעל בשבת אחרי הצהרים.

את הבגדים המלוכלכים שמו בתוך סדין גדול שקשרו באלכסון קצותיו לחבילה...

לימים השתכללו בשק כביסה.

כשהגעת לתאי מיון הכביסה מצאת חבר עומד מגרד בפדחתו ותוהה: היכן לזרוק פיז'מה טריקו צבעונית?

בתא של הפיז'מות בתא של הטריקו או בתא של הצבעוני?

לעולם לא ידעת אם מיינת נכון...

פעם היו גם ה"לבנים" גופיה תחתונים וגרביים

מיוחדים לעבודה – לבנים אפורים...

גופיה – אפורה

תחתונים – אפורים

גרביים – אפורות...

מה הכניס את הצבע לחייהם?

אולי החברות?

לאחר יום העבודה מיהרו החברים למקלחת הציבורית

בתחילה נעלו כפכפים משותפים ועל כן מיהרו .. כי כל הקודם זוכה...

עד שיחיאל ווילנסקי הנגר הכין כפכפי עץ אישיים לחברים.....

כפכפי העץ של יעקב בימן בעת שבכל זאת מיהר למקלחת... אולי בכדי לתפוס מים חמים....

גם יהודה הוכברג מיהר למקלחת ובידיו שקית...

יהודה מה היה לך בשקית שאלנו את יהודה?

כלי הגילוח (בניגוד לסבון...) היו רכושו הפרטי של החבר ואותם נשא עימו למקלחת....

פעם כשחברה נסעה העירה - לירושלים - התלבשה במיטב שמלותיה תוצרת א.ת.א (אריגים תוצרת ארצנו)

בידה החזיקה תיק.. בתוך התיק מטפחת אף צבעונית...(לא היו מגבונים לחים)

פעמון הקיבוץ - מבשר ומתריע כאחד

גרב ניילון עם רכבת

מתחת לשמלה לבשה החברה קומבניזון

ליתר ביטחון... שלא יהיה שקוף

וכשלבשה חצאית הסתפקה בחצי קומבניזון

למרות שהפריט מוצנע מעיני המתבונן, מקושט בתחרה

בימי שישי לבשו החברות חצאית טרלין עם פאלדים וחולצה לבנה. לרגליהן גרבי סטרץ' לבנות נעולות בנעלי גולדה שחורות

כשהיה מעט קריר התעטפו בשאל סרוג ביד לרגליהן גרבי ניילון שקופות אחוזות בביריות...

עד הגיען לחדר האוכל כבר היתה מופיעה "רכבת" (חוט אחד שנקרע וכמו רכבת שנוסעת על מסילה ....נוסע לאורך כל הגרב)

ואם החבר נסע העירה....

פעם במחסן הבגדים של החברים היה רק ז'קט אחד... ששימש את כל החברים....

יום אחד הגיע מנחם כץ לקחת את הז'קט אמרה לו המחסנאית מצטערת נתתי אותו כבר לחבר אחר...רוץ אחריו בוודאי תמצא אותו בתחנת האוטובוס...

רץ לתחנת האוטובוס פשט מעל החבר את הז'קט והסביר לחבר ההמום.. כי עניני הקבוצה קודמים לעיניני הפרט...

ונסע לבוש בז'קט...

אפילו שמלת הכלה נתפרה במחסן בקיבוץ מעוטרת ברקמת יד

שמלת כלה בעיצוב ותפירה של לוצ'ה הוכברג לאחת מחברות הקיבוץ (השם שמור במערכת...)

החתונות נערכו בחדר האוכל או על מגרש הספורט ובכדי לחסוך נערכו ל 2 זוגות יחד ואפילו ל 4 זוגות יחד.

כל חברי הקיבוץ השתתפו בשמחת המשפחות ורקדו לכבודם את ריקוד השה-רה-לה כמיטב המסורת התלבושת נתפרה במחסן החברים.

שמלת החתונה של שושנה ניצן 1946

הרופא והאחות במרפאה הקפידו ללבוש חלוק לבן

החלוק של ידז'ה, החלוק של אייל לובובסקי שאפשר היה לקרוא לו אייל ולא דוקטור

הילדים אהבו מאד לבוא לידז'ה למרפאה לקבל... זריקה כי רק אצל ידז'ה במרפאה אכלנו גלידה... כי רק שם היה מקרר.

את הגלידה שעשתה לבד היא איחסנה בכלי שבמקור כנראה שימש לזירמת פרים לפרות...

פעם הרופא של הקיבוץ בשל מרחקי הזמן והמקום חויב הרופא לגור עם כל משפחתו בקיבוץ

בתחילה היה דר' פרן...

פעם היה לנו בית מרגוע, שמו הוסב לבית הארחה והיום... מלון.

הבחורות עבדו עם חלוק לבן, גם הסינר היה לבן ומטפחת לבנה לראשן. לימים הוסיפו סינר צבעוני

סינר או סינור?

עד היום יש המתלבטים מה הצורה הנכונה סינר או סינור. האקדמיה נדרשה לשאלה, וקבעה כי הצורה התקנית היא סִינָר.

פעם פריט הכרחי שהשתלב במגוון בגדי העבודה היה הסינר.

לבחורות שבישלו במטבח, לחברים שהגישו בארוחות הערב והצהרים בחדר האוכל, למטפלות בבתי הילדים וגם למחסנאיות במחסן הבגדים.

היה סינר - והיה חצי סינר - והיה גם אחד מיוחד שאפשר גם לנגב בו ידיים

הסינר של רחל ווילנסקי מי שלא אכל את העוגות שרחל אפתה לא אכל עוגות מימיו...

פעם כל המשתחררים מהצבא עבדו שנת עבודה בקיבוץ, לאחריה למדו באוניברסיטה על חשבון הקיבוץ...

הבנות עבדו בעיקר בהגשה (מלצרות)

הסינר של האחראית על כל המגישות בבית המרגוע בתיה רון

פעם היה לנו בית חרושת לממתקים מחלב טרי

שוקולד וריח מתוק עלה מהשעה ארבע לפנות בוקר בחצר הקיבוץ.

החלב הועבר בכדים על הג'יפ מהרפת...עד לכאן מיקומה של כרמית.

מה שהיה מצליח להגיע מטילטולי הדרך... הפך לסוכריות, חטיפים וקרמלים מתוקים מתוקים...

"החלוק של מירי יהודאי - "אני תמיד בעד כרמית

כשיהושע רביב הגיע מעבודתו ברפת עם זבל פרות מריח והעסיסי...

איך חלץ את מגפיו?

פעם במחסן החברות לכל חברה התמחות משלה:

בלה פייביש תיקנה גרביים במלאכת שתי וערב

מריישקה תפרה וילונות בדייקנות רבה, שימו לב לקיפולים המדוייקים של הוילון לפני שתלו אותו על הקרניז...

מריישקה החזיקה את הסיכות לתפירה בפה גם בזמן שהסבירה על חשיבות המידה המדוייקת לוילון שתתפור... שש... שמא תבלע אותן...

ציפורה פיסצקי הטליאה טלאים לבגדים שנקרעו, או התאימה לפי הצורך או המידה.

לדוגמא... לקחו את הכיס מהמכנסיים ותפרו לחולצה... כי לחבר כנראה היה צורך בכיס...

תיקון גרביים בשתי וערב

אסנת התופרת מפינלנד... לכל חברה זכאות פעם בשנה לפי תור לתפור שמלה או חליפה בדוגמא מהבורדה...

אסנת מדדה ורשמה בדייקנות את.. היקף המתניים, את היקף החזה....את היקף הירכיים...

מי שימצא את המצרך הכי סודי והכי מבוקש ...המחברת של אסנת...

חליפת המכנסיים של יונה וילנסקי

פעם לשקית הבד מגוון שימושים

שקית לאוכל, שקית לכלי רחצה, שקית לבגדים הביתה, שקית לחיתולי התינוק.

שקית גרביים לזריקת הגרביים במכבסה.

גם אחרי שהושמו הגרביים בשקית חיכתה לך הפתעה בפתיחתה.... גרב בודדת ללא זוג, גרב עם זוג בצבע אחר או זוג גרביים שלא פגשת וזאת ההכרות הראשונה איתם....

סיפרנו סיפורה של תקופה

80 שנים דרך קוף המחט והחוט השזור

ב - 80 שנותיו של קיבוצנו מעלה החמישה

מקווים שנזכרתם ונהנתם...